• בכי הוא אחד מאמצעי התקשורת הזמינים ביותר לתינוק שהשפה המילולית שלו איננה מפותחת עדיין. הבכי מעיד על צורך מסוים ולאו דווקא על כאב או צער כמו אצל מבוגרים.
• על פי דארווין הבכי הוא אמצעי אבולוציוני שפיתח האדם כדי לגייס עזרה מהסביבה. על פי גישה זו אנו מתוכנתים ביולוגית להגיב לבכי במהירות ולנסות להפסיק אותו. הבכי מעורר אצל השומע תגובה פיזיולוגית המתבטאת בעלייה בהורמוני הסטרס.
• הביוכימאי ד"ר וויליאם פרי מצא שדמעות שנוצרו כתוצאה מבכי רגשי שונות בהרכב הכימי שלהן מדמעות של בכי לא רגשי (לדוגמא בכי מחשיפה לבצל). הדמעות הרגשיות עשירות יותר בהורמוני סטרס ובחומרים רעילים. ההשערה היא שהן נועדו לסלק את החומרים האלו מהגוף ולכן גם ישנה הרגשה טובה של הקלה אחרי הבכי.
• אז בריא לבכות? נראה שתופעת הבכי אכן קשורה לבריאות גופנית- פחות דלקות מעיים וכיבים בקיבה, פחות רעלים בגוף, בריאות נפשית טובה יותר. אך זהירות! אין להסיק מכך שבריא לתינוק לבכות. הבכי פותר את בעיית העלייה בחומרים הרעילים אך אין להתעלם מהעובדה שהתינוק נמצא במצב שגורם לעליה בריכוז של החומרים הללו בגוף שלו ולכן הגוף נותן מענה של בכי. השאלה היא האם ניתן למנוע את מצב הלחץ מלכתחילה?

מענה לבכי:

• להבין את הקשר בין המזג של התינוק למזג שלנו. נותן השרות צריך להכיר את הלקוח.
• לשאול את שאלות המפתח לפי הסוגים העיקריים של בכי בחודשים הראשונים של  חיי התינוק:
  • בכי כתוצאה מרעב - האם התינוק רעב?
  • בכי כתוצאה מעייפות- האם התינוק עייף?
  • בכי כתוצאה מכאב/ גירוי (למשל קוליק)- האם ייתכן שמשהו מציק לו? חם קר, שערה קשורה, גזים וכו...
  • בכי משעמום/ עומס גירויים- האם מעניין כאן? האם יותר מדי מעניין כאן?

• רגישות ונחישות- חשוב מאוד להיות רגישים לבכי מכיוון שאי מענה לבכי יחמיר אותו ובמקרים קיצוניים התינוק יפסיק לבכות כי יבין שאין מענה. מצד שני לא להיות רגישים יתר על המידה ולהבין את הבכי כאמצעי תקשורת ולא כמשקף את יכולתנו כהורים.  
• "פוס משחק"- להיות רגישים לעצמנו באותה מידה שאנו רגישים לתינוק. כל אחד מכיר את נקודת הרתיחה של עצמו. אם אפשר להעביר את הטיפול לאדם אחר לכמה דקות, קחו לעצמכם רגע להירגע. אם לא הניחו את התינוק במקום בטוח והחזירו את עצמכם לשליטה. טיפול בתינוק כשאנו במצב נפשי קיצוני עלול להזיק לתינוק. עדיף לו לבכות ושאנו נירגע.

• בשלושת החודשים הראשונים לפחות ננסה להגיב לכל צרכי התינוק במהירות וביעילות. בכך ניתן לו תפיסה חיובית של העולם כמקום מכיל שנענה לצרכיו. חצי השנה הראשונה בחיי התינוק היא זמן פחות מתאים ל"חינוך" מסוגים שונים בשל העובדה שמוחו של התינוק רגיש במיוחד להשפעתם של הורמוני הסטרס. ככל ששפתו של התינוק תלך ותתפתח כך יפחת הבכי ויצטמצם לסימון של כאב צער והתרגשות בדומה למבוגרים.
• שיטות התמודדות נוספות: תנוחות שונות שניתן ללמוד המקלות על מצוקתו של התינוק, תנועתיות, שינוי פתאומי באווירה (מקום אחר, אדם אחר, סביבה אחרת), צלילים, נשימה עמוקה, עיטוף וערסול, עור לעור, עזרה מקצועית רפואית לבכי שנמשך שעות רבות.